צילום דיגיטלי וכישורים חדשים

אחת הנקודות השונות במהותן בין צילום פילם לצילום דיגיטלי היא נושא הטיפול בתמונה לאחר הצילום,
ברוב המיקרים תהליך הצילום בפילם הסתיים עם הלחיצה על כפתור הסגר,
במיקרים מסוימים הצלם גם פיתח את הסרטים, ולפעמים גם הדפיס אותם, אבל רוב ההחלטות החשובות התקבלו עוד לפני הצילום, כגון - בחירת הסרטף צילום עם או ללא פילטרים, צילום שחל"ב צבע או שקופיות, וגם החלטות לגבי געמור התמונה - כגון סוג הפיתוח , סוג הניר להדפסה וכדומה,
ברוב המקרים הצלם פשוט הלך לחנות, קנה סרט צילום פופולארי, צילום, מסר את הסרט לפיתוח עם הוראות שבדרך כלל התיחסו רק לשאלת ניר מבריק - כן או לא, ושאלת הגודל להדפסה - וקיבל תמונות, - ללא כל מעורבות בתהליך ההדפסה,
בניואנסים הקטנים של גוון, קונטרסט וכהות טפלה המעבדה,
כיום בחלק גדול מאוד מהמקרים - גם צלם חובב מטפל בעצמו בתמונות בעזרת תוכנה לעיבוד תמונה, ברוב המיקרים התמונה כלל לא מגיעה להדפסה אלא מועלת לאינטרנט או מוצגת בבית על המחשב או על צג הטלויזיה,
למעשה הצלם הפך למעין אומן בין-תחומי, גרפיקאי, מפיק, לפעמים גם סקנריסט, ותמיד - למבקר אומנות,
כהשלכה של פעילות זאת אצל הצלמים החובבים, גם צלמים "רציניים" ומקצועיים נכנסו לנעליים של "צלם-מעבד-מפיק-גרפיקאי" בין אם כדי לחסוך כסף ובין אם כדי לחסוך זמן,
אם בעבר היה שיתוף פעולה מקצועי מלא בין לקוח, פרסומאי, גרפיקאי, צלם, סקנריסט ובית-דפוס, כיום ברוב המיקרים הצלם לוקח על עצמו חלק גדול מהעבודות - וזאת ללא כל הכשרה מקצועית מתאימה,
ברוב המיקרים מי שנפגע מזה הם הצלמים עצמם, וזאת כיון שלקוחות שהם כן מקצועיים לא מוכנים לקבל פעמיים תוצאה לא מקצועית, מצד שני לקוחות מסויימים יקחו צלם לא מקצועי בכונה לשלום לו פחות ולקצץ בהוצאות, נוצר מצב שצלמים שמוכנים להיות "כולבויניקים" גוזלים פרנסה מצלמים כן מקצועיים, אבל לאורך זמן הם לא יכולים להעלות דרישות הכספיות גבוהות יותר - כיון שתמיד ימצא "חאפר" שיעשה עבודה גרועה במחיר זול,
האפשרות היחידה כנראה של צלמים שרואים עצמם כמקצועיים או כ"רציניים" זה להתחיל להתמחות במקצועות הקפיים, ובמקום להשקיע זמן בלימוד "איזה מצלמה טובה יותר" להתחיל להשקיע ב-"איך עם אותו ציוד אני מגיש עבודה טובה יותר"
נושאים כמו - התאמת צבעים, טיפוגרפיה, הבאה לדפוס, גרפיקה, עיצוב, חיוניים היום לצלם מקצועי בדיוק כמו אופטיקה, קומפוזיציה, ומדידת אור, ובמירים רבים מתקלתי בתמונות טובות שהעיבוד של הצלם פשוט הרס אותם - מחוסר ידע,
ההשקעה בלימוד נושאים הקפיים בצילום לא מחייבת לימודים רשמיים אלה לפחות בתור התחלה - להיות מודע לזה שצילום זה גם עיבוד מקצועי של התמונה, עימוד התמונה והצגת התמונה בצורה מקצועית, למוד נושאים חדשים כגון ביקורת אמנותית, תולדות האומנות, תוך התמקדות בעבודות של ציירים והבנת דרך החשיבה שלהם זו אחת הדרכים החשובות להבנת התמונה - בין אם היא מצויירת או מצולמת, העלאת תמונה לאינטרנט עם מסגרת וחתימה זה לא רק "יופי" אלא גם החלטה מקצועית של התאמה בין התמונה למסגרת, ובמספר פעמים נתקלתי בתמונות שחל"ב ממוסגרות במסגור צבעוני שפשוט הרג את הצילום,
החלטה חשובה נוספת זה השיטה הרווחת כיום של הדפסה על "קנווס", אין ספק שזה זול יותר מהדפסת איכות על ניר צילום, אבל זה גם נראה זול יותר, ואם הנושא לא מתבקש להיות מועלה על קנווס , - אז ההחלטה צריכה להיות אמנותית עיניינית - ולא כספית.

כיום, כיון שהצילום שונה לחלוטין ממה שהוא היה לפני 10 שנים, וכיון שהצילום הדיגיטלי נגיש במיוחד וזול במיוחד, וכיון שקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות בצילום מהיר יותר מהאפשרות לעקוב אחריו, נראה שאמנות הצילום הגיעה לשלב שצלם שימשיך לרדוף אחרי פיתוחים טכניים לא רק שלא יתקדם, - אלא שהמעקב אחרי הטכנולוגיה ימנע ממנו להגיע להשגים אמנותיים שאינם קשורים כלל בטכנולוגיה,

טיול צילום ברגסטאן

אחרי טיול של 6 שבועות בהודו שהתרכז בראג'סטאן הגיע זמן לשתף את המעוניינים במה שאפשר לראות שם - בדגש על צילום כמובן,
הציוד שלקחתי אית ואני ממליץ עליו -
מצלמה דיגיטלית עם הרבה כרטיסי זיכרון (אני לקחתי 8 כרטיסים של 8 גיגה)
D80
עדשה סטנדרטית 18-55
עדשה מיוצבת 55-200
עדשה רחבה 10.5
חצובה קטנה ויציבה
3 סוללות
מטען שטוען גם ממצית של רכב!
ציוד חובה נלוה-
סט לניקוי סנסור
נייר טואלט - לא מצרך נפוץ בהודו
נרתיק לבקבוק מים מינרליים 1 ליטר מחובר לתיק הצילום
התיק שלקחתי - לוהפרו נובה-2 קטן נוח ומספק,
הטיול נעשה ברכב שכור עם נהג - לדעתי זו השיטה הטובה והזולה למי שרוצה לצלם הרבה, להתעכב במקומות לא שגרתיים, (מי שרוצה פרטים שיכתוב לי בפרטי)
צילום ראשון בתודה לנהג שלי שהציל אותי ביום הראשון מהפשלה של "אירוסוויט" ששלחו את הסוללות שלי לטיול בעולם בלעדי, ועשה לי סיור חנויות צילום עד שמצאתי סוללות למצלמה,
ג'קדייב - הנהג שלי














לכל מקום אצרף לינק ל"גוגל מפות" להקלה על איתור המקומות

מנדווה
Mandawa, Rajasthan, India
Link:

<http://maps.google.com/maps?f=q&hl=en&geocode=&q=mandawa&ie=UTF8&ll=28.131339,75.146484&spn=0.509853,0.878906&z=10>

העיר שוכנת על הכביש הראשי שבין דלהי לג'איסלמר, כך שבטיול מקיף כפי שאני ביצעתי היא על הכביש הראשי ומקום נחמד להעביר בו יום שלם, מבחינת הנסיעה היא יום נסיעה מדלהי, והמשמעות היא פיספוס של ג'נג'נאוו כדי להגיע למנדוא לפני שקיעה - או לישון בג'נג'נאו שאינה רחוקה ממנה, ולהגיע למנדוה בצהרים ביום שאחרי,

מה שמאפיין את העיר אלו ציורי הקיר,
אחד הדברים שלמדתי זה לא להשתמש במילים "מקסימים, נפלאים" וכדומה כיון שכל עיר יש לה יחודיות מקסימה וכל עיר שוה טיול קטן לפחות - או שהיה של מספר ימים,
בעיר יש שילוב של ישן וחדש כמו בכל עיר בהודו - אבל העיר מצטיינת בציורים רעננים ובוהקים שמתוחזקים טוב ושונים מהציורים במרכז ודרום ראג'סטאן,
יש בעיר מספר מלונות בסגנון "הוואלי" שהם בתי עשירים מפוארים עם חצר פנימית וציורי קיר מפוארים שמאפין אותם הקרירית הטבעית בזכות הבניה המיוחדת והשימוש בחומרים כגון טיח טרמי מקומי,

המחירים ללינה יחסית להודו הם די יקרים - אבל שוה להתפנק באוירה המיוחדת שלהם,


חצר נטושה בבית ישן במנדוה

חזית מפוארת ומצויירת של מלון בסיגנון "הוואלי"

בהמשך הדרך מזרחה - ביקנר

http://maps.google.com/maps/mm?hl=en&ie=UTF8&ll=28.022165,73.318977&spn=0.004215,0.006866&t=h&z=17&lci=lmc:panoramioלפני הכניסה לעיר, באמצע השומקום יש מקדש הינדי אופיני שמוקדש לחנומן, האל דמוי הקוף, אבל משתתפים בו גם אלים אחרים כמובן, בתמונה גנש, הילד עם ראש הפיל שנגזר עלין להיות עם ראש מזדמן - אבל הוא מסמל את כל מה שקשור לארועים, תחילות דרכים כגון נישואין או כניסה לבית חדש - ובכלל - אי אפשר שלא לאהוב את הדמות שלו שכלי הרכב שלו זה עכבר ודמותו מפארת את רוב חזיתות הבתים בצפון רג'סטאן,

עדיין בפאתי העיר - בית הקברות של משפחת הראג'ה

ברוב הערים יש עדיין הרג'ה חי וקיים ושולט וחלקים מהעיר שייכים לו וההכנסות מביקור בארמון או במבצר פשוט ניכנסים לכיסו, למשפחתו בית-קברות פרטי (כניסה בתשלום) שברוב הערים נמצא על גבעה שצופה על הארמון או המבצר וזה מקום אידיאלי לצילומי שקיעה,

העיר עצמה בנויה ברובה מאבן חול צהובה עם עיטורי טיח מרהיבים ששומרים על טמפרטורה יציבה בתוך הבתים במרווחי הטמפרטורות הגדולים של המדבר, כמו ברוב הערים האטרקצה זו ארמון המלך והמבצר, ובעיר הזאת - מבצר ג'ונאג'אר מרהיב בגודלו ובביצורים שלו,

ליד המבצר גן גדול ומטופח שמהוה שינוי גדול לעומת העיר העמוסה,העיר אכן עמוסה, והעומס גדל כשהרכבת חוצה אותה, ככה סתם האמצע הרחוב הראשי נסגר מחסום וכולם מחכים שיפתח אחרי שהרכבת תעבור, בנתיים כולם נפרשים משני עברי המחסום לכל רוחב הכביש כמו במשחק פוטבול ומחכים לפתיחת המחסום, ועם התפיחה - כולם שועטים קדימה, ניתקלים אחד בשני, כמובן שכולם גם צופרים, מעלים עשן, צועקים, - ומחיכים,

בערב מתחילה השמחה הגדולה - יום שני לחגיגות הדיואלי, מרדת החשיכה עד עלות שחר כולם (אבל באמת כולם) מדליקים נרות, מעיפים חזיזים, זיקוקין-די-נור, פצצות תאורה, יורים רקטות, אקדחי קפצונים זה רק הנשק הקל שבחגיגה, וזה במשך 5 לילות - כל הלילה, בבוקר רגיעה - הנשים יוצאות לגגות העיר אפופת העשן להכנת צ'אפטי על חומר הבעירה המקומי - גללי פרות מיובשים בשמש - גם על הגג,

http://www.f64.co.il/gallery/india1.htm

יום מצלמת הנקב העולמי

כשניכנסים היום לפורום צילום כל שהוא או להבדיל לאתר מכירות אינטרנט רואים שחלק גדול מוקדש לנושא ציוד צילום - בעיקר רכישות חדשות,
בכל פורום צילום שאני מכיר בעולם יש מסחר ער במצלמות יד-שניה, כשהמטרה היא של בעלי כתקציבים הגדולים "לשפר" את הציוד שנמצא בידם תוך מתן עדיפות למצלמות עם רזולוציה גדולה יותר, יותר תמונות בשניה ועדשות עם יחס זום גדול יותר,
התופעה הזאת כמעט ולא היתה קיימת בתקופת מצלמות הפילם,
הסיבה העיקרית לחוסר העיניין ב"שיפור" במצלמות הפילם היתה שאת איכות התמונה קבע למעשה הפילם - ולא המצלמה, רוב מצלמות הפילם של חובבים היו ללא כל אפשרות להחליף עדשות, והתמונות היו מוצגות באלבום פרטי ולא לציבור (באינטרנט),
אפשר למעשה להבין שהצורך להחלפת הציוד נובע מחשיפת התוצאות - לציבור שיש לו עיניין גדול בציוד יותר מאשר באמנות,
מישהוא פעם אמר שההבדל העיקרי בין צלמים לציירים הוא שציירים יכולים לדבר שעות בינהם על ציור - מבלי שהמילה מכחול בכלל תעלה, (אצל צלמים השאלה הראשונה שעולה בשחיה זה שאלת השואת הציוד)
מסתבר שלא בכל מקום זה "עובד" כך
יש בעולם מספר לא גדול של צלמים שמוכנים לעשות הכל כדי להתנער מהטכנולוגיה ולנסות להגיע ל"אמירה צילומית" שתהיה נקיה ככל האפשר מהבטים טכנולוגיים,
אחת השיטות להתבטאות בדרך זאת היא הצילום ב"מצלמת נקב" - "קמרה אובסקורה" בלטינית,
התופעה של חדר חשוך עם דמות הפוכה מול נקב ידועה משחר ההיסטוריה - לכל מי שהיה לו אוהל עם חור באחת היריעות, אבל רק מתקופת ליאונרדו-דה-וינצ'י התחילו להשתמש ב"לישכה אפלה" לצורך קבלת פרספקטיבה - לצרכי ציור במקור ,- ובהמשך לצרכי צילום,
למעשה החלפת הנקב בעדשה אינה לצרכי קבלת פוקוס - אלא לצרכי קיצור זמן החשיפה, בעית הצורך בפוקוס נובעת מהגדלת החור שדרכו ניכנס האור,
החלפת העדשה בחריר מחזירה את המלמה למצב שבו אין צורך לכון פוקוס - החדות קבועה בכל מרחק צילום,
אז מה למעשה מקבלים במצלמה כזאת?
המצלמה תהיה מורכבת למעשה מ-3 חלקים בלבד-
חלק רגיש לאור - פילם או סנסור
קופסה אטומה לאור עם חריר לחשיפת הסנסור
כיסוי שמאפשר לקבוע את זמן החשיפה,
למעשה - כל קופסת מתכת צבועה בשחור עם חריר של סיכה, מסקינג-טיים שחור על החריר ופילם שהוכנס לקופסא בחושך הופכים לצלצמה,
ובשיטה הדיגיטלית - לוקחים כיסוי גוף של מצלמה, עושים בו חריר קטן - ומצלמים,
פה (כמו בצבא) מתחלקים הצלמים ל-3 קבוצות שונות-
-אלו שלא מאמנינים שזה עובד - מצלמים במצלמה דיגיטלית עם עדשת חריר של כיסוי גוף,
-אלו שאוהבים לצלם הרבה - מצלמים במצלמת פילם - פורמט בינוני בעיקר עם עדשת חריר,
-המשוגעים לעיניין - שבונים הכל בעצמם,
גם לגבי התוצאות - חלוקה ל-3
-אלו שצילמו דיגיטלית - ומעלים ישר לאינטרנט,
-אלו שמפתחים את הפילם וסורקים אותו למחשב,
-אלו שמפתחים את הפילם ומדפיסים על נייר,

כל הדרכים פתוחות לכל אחד,

למה לעסוק בזה?
כי זו התמצית של להיות "חובב צילום" - אם אפשר לצלם בזה אז זה שוה בדיקה,
לצלם כדי להפיק תמונה ולא כדי להצדיק את רכישת הציוד,
ולמי שיש ילדים - לבנות יחד מצלמת נקב, לצלם בה ולפתח את התמונות - זה החינוך לצילום (לא ללכת יחד לחנות לקנות מצלמה)

לפני כשבוע כתבתי על הנושא בפורום צילום מהגדולים,
להפתעתי חלק מהצלמים התחילו לבדוק באופן מעשי את היכולות שלהם וקיבלו תוצאות לו רעות כלל - בתור מתחילים, -
http://d-spot.co.il/forum/index.php?showtopic=149015&st=0

למי שמחפש תוצאות "אמנותיות" יותר - לא חסר באינטרנט - רק דוגמא לאתר אחד-
http://www.ringsurf.com/ring_browser.php?id=483349

תמונה של מצלמת נקב:

מאפינים -

זה לא חד

זה עם עיותי פרספקטיבה

פיזור באור לא אחיד

זה הרבה עבודה

זה לא נראה דיגיטלי

זה כף!

צילום - כישורים חדשים

אחת הנקודות השונות במהותן בין צילום פילם לצילום דיגיטלי היא נושא הטיפול בתמונה לאחר הצילום,
ברוב המיקרים תהליך הצילום בפילם הסתיים עם הלחיצה על כפתור הסגר,
במיקרים מסוימים הצלם גם פיתח את הסרטים, ולפעמים גם הדפיס אותם, אבל רוב ההחלטות החשובות התקבלו עוד לפני הצילום, כגון - בחירת סרט צילום, עם או ללא פילטרים, צילום שחל"ב צבע או שקופיות, וגם החלטות לגבי גימור התמונה - כגון סוג הפיתוח , סוג הניר להדפסה וכדומה,
ברוב המקרים הצלם פשוט הלך לחנות, קנה סרט צילום פופולארי, צילום, מסר את הסרט לפיתוח עם הוראות שבדרך כלל התיחסו רק לשאלת ניר מבריק - כן או לא, ושאלת הגודל להדפסה - וקיבל תמונות, - ללא כל מעורבות בתהליך ההדפסה,
בניואנסים הקטנים של גוון, קונטרסט וכהות טפלה המעבדה,
כיום בחלק גדול מאוד מהמקרים - גם צלם חובב מטפל בעצמו בתמונות בעזרת תוכנה לעיבוד תמונה, ברוב המיקרים התמונה כלל לא מגיעה להדפסה אלא מועלת לאינטרנט או מוצגת בבית על המחשב או על צג הטלויזיה,
למעשה הצלם הפך למעין אומן בין-תחומי, גרפיקאי, מפיק, לפעמים גם סקנריסט, ותמיד - למבקר אומנות,
כהשלכה של פעילות זאת אצל הצלמים החובבים, גם צלמים "רציניים" ומקצועיים נכנסו לנעליים של "צלם-מעבד-מפיק-גרפיקאי" בין אם כדי לחסוך כסף ובין אם כדי לחסוך זמן,
אם בעבר היה שיתוף פעולה מקצועי מלא בין לקוח, פרסומאי, גרפיקאי, צלם, סקנריסט ובית-דפוס, כיום ברוב המיקרים הצלם לוקח על עצמו חלק גדול מהעבודות - וזאת ללא כל הכשרה מקצועית מתאימה,
ברוב המיקרים מי שנפגע מזה הם הצלמים עצמם, וזאת כיון שלקוחות שהם כן מקצועיים לא מוכנים לקבל פעמיים תוצאה לא מקצועית, מצד שני לקוחות מסויימים יקחו צלם לא מקצועי בכונה לשלום לו פחות ולקצץ בהוצאות, נוצר מצב שצלמים שמוכנים להיות "כולבויניקים" גוזלים פרנסה מצלמים כן מקצועיים, אבל לאורך זמן הם לא יכולים להעלות דרישות הכספיות גבוהות יותר - כיון שתמיד ימצא "חאפר" שיעשה עבודה גרועה במחיר זול,
האפשרות היחידה כנראה של צלמים שרואים עצמם כמקצועיים או כ"רציניים" זה להתחיל להתמחות במקצועות הקפיים, ובמקום להשקיע זמן בלימוד "איזה מצלמה טובה יותר" להתחיל להשקיע ב-"איך עם אותו ציוד אני מגיש עבודה טובה יותר"
נושאים כמו - התאמת צבעים, טיפוגרפיה, הבאה לדפוס, גרפיקה, עיצוב, חיוניים היום לצלם מקצועי בדיוק כמו אופטיקה, קומפוזיציה, ומדידת אור, ובמירים רבים מתקלתי בתמונות טובות שהעיבוד של הצלם פשוט הרס אותם - מחוסר ידע,
ההשקעה בלימוד נושאים הקפיים בצילום לא מחייבת לימודים רשמיים אלה לפחות בתור התחלה - להיות מודע לזה שצילום זה גם עיבוד מקצועי של התמונה, עימוד התמונה והצגת התמונה בצורה מקצועית, למוד נושאים חדשים כגון ביקורת אמנותית, תולדות האומנות, תוך התמקדות בעבודות של ציירים והבנת דרך החשיבה שלהם זו אחת הדרכים החשובות להבנת התמונה - בין אם היא מצויירת או מצולמת, העלאת תמונה לאינטרנט עם מסגרת וחתימה זה לא רק "יופי" אלא גם החלטה מקצועית של התאמה בין התמונה למסגרת, ובמספר פעמים נתקלתי בתמונות שחל"ב ממוסגרות במסגור צבעוני שפשוט הרג את הצילום,
החלטה חשובה נוספת זה השיטה הרווחת כיום של הדפסה על "קנווס", אין ספק שזה זול יותר מהדפסת איכות על ניר צילום, אבל זה גם נראה זול יותר, ואם הנושא לא מתבקש להיות מועלה על קנווס , - אז ההחלטה צריכה להיות אמנותית עיניינית - ולא כספית.

כיום, כיון שהצילום שונה לחלוטין ממה שהוא היה לפני 10 שנים, וכיון שהצילום הדיגיטלי נגיש במיוחד וזול במיוחד, וכיון שקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות בצילום מהיר יותר מהאפשרות לעקוב אחריו, נראה שאמנות הצילום הגיעה לשלב שצלם שימשיך לרדוף אחרי פיתוחים טכניים לא רק שלא יתקדם, - אלא שהמעקב אחרי הטכנולוגיה ימנע ממנו להגיע להשגים אמנותיים שאינם קשורים כלל בטכנולוגיה,

השבוע נודע כי עומדים להרוס את הבנין בו נמצאת חנות "הצלמניה" של רודי וייסנשטיין ז"ל. החנות מנוהלת ע"י אלמנתו בת ה-94 ועל ידי נכדו. אמנם אין מדובר במבנה הסטורי, אבל בחנות בעלת ערך הסטורי - הן לתולדות העיר תל-אביב, והן לצלמים ישראליים. רודי וייסנשטיין ז"ל היה צלם שהנציח את תל אביב - על כל צדדיה, ולפני 5 שנים הוצגה תערוכה מצילומיו במתחם תחנת הכוח רידינג. יש לקרוא לראש עירית תל-אביב לשקול מחדש את ההריסה, ואולי לדאוג לשימור החנות כמוזיאון לתולדות תל אביב!

עיר שלא רק שלא משמרת את העבר שלה - אלא גם לא משמרת את זכרונות העבר שלה - כנראה שאין לה כלל עבר להתגאות בו, עיר שאין לה עבר ואין לה הווה - העתיד שלה מוטל בספק

http://www.atzuma.co.il/petition/jacoby308/1/1000/

סרטי פוג'י 100 ASA - שני סוגים

בחנויות הצילום יש 2 סוגים שונים של סרטי פוג'י 100ASA

סרט אחד בשם FUJI ACROS 100

סרט שני בשם FUJI NEOPAN SS - גם כן של 100 ASA - זול מעט יותר

ניסיתי להבין מה ההבדל בין שני הסרטים - ולהפתעתי על NEOPAN-SS אין כלמידע טכני - לפחות לא מצאתי כזה באתרים שונים של החברה בעולם,

אחרי מספר ניסיונות מצאתי התיחסויות שמהן ניתן להבון את ההבדל,

NEOPAN הוא סרט ישן יותר, הטכנולוגיה שלו מיושמת בסרטי 400 ו- 1600 ASA, זה סרט קלאסי עם רגעיניות רגילה בדומה לסרטי TRI-X או לאילפורד הקלסיים,

ACROSS זה פיתוח חדש יחסית, את טכנולוגית הגרעיניות הם העתיקו מסרטי שקופיות FUJICHROME Velvia 100, לשיטת הגרעיניות שם הם קוראים - FUJIPILM SUPER FINE -(sigma) GRAIN

לדבריהם זה מאפשר את הגרעיניות הקטנה ביותר בסרטי צילום של 100 ASA שקיימים היום,

לא הצלחתי למצא את דפי הנתונים של NEOPFINE-SS כדי להשות ל ACROSS אבל מבדיקת נתוני הסרט כפי שפוג'י נותנים אותם - סרטיACROSS מוגדרים אצלם כ"פאנכרומטיים"למרות שקצה הרגישות הספקטרלית שלהם הוא 650 ננומטר - כלומר למעשה הם "אורטו-פאנכרומטיים"

מידע נוסף עלהסרטים הללו ניתן לקרא בקישורים:

מידע כללי על ACROS + דוגמאות

http://www.retrophotographic.com/PDFs/fujifilm_neopan_acros_sales_leaflet.pdf

מידע כללי על סרטי פוג'י והטכנולוגיה שלהם

http://www.fujifilmusa.com/JSP/fuji/epartners/PressCenterDetail.jsp?DBID=NEWS_547200

מידע טכני על כל סרטי פוג'י

http://www.fujifilmusa.com/JSP/fuji/epartners/bin/ProfessionalFilmDataGuide.pdf

דף טכני של ACROSS 100

http://www.fujifilm.co.uk/film/films/pdfs/acros1.pdf

זמני פיתוח ל - NEOPAN 100

http://unblinkingeye.com/Articles/Times/Neo100/neo100.html

כתבה על ACROS

http://www.apogeephoto.com/sept2001/cgroenhout092001.shtml

סוף שבוע נעים לכלכם

SHBY

השואת מאפיני סרטי צילום ע"י השואת גרפים

השואת מאפיני סרטי צילום ע"י השואת גרפים

בהמשך לכתבה – 26/09/07
הבנת מאפיני סרט צילום, ופיתוח
ובהתבסס על נתוני היצרן שמופיעים פה

KODAK T-MAX PILM
http://www.pictureline.com/images/pdf/f4016.pdf


FUJI NEOPAN 400
http://www.fujifilmusa.com/JSP/fuji/epartners/bin/Neopan400.pdf

נראה איך להבין את ההבדלים שבין 2 סרטים
-נעלה את הגרפים של 2 סרטים
!לצורך ההבנה – 2 סרטים שונים לחלוטין


NEOPAN 400/ D-76/ 20C

T-MAX 100 בפיתוח במפתח T-MAX בתנאים דומים

בעזרת פוטושופ נשים את הגרפים בהתאמה אחד על השני

ההתאמה תהיה של זהות הסקאלות אורך ורוחב
להבלטה – הגרף של קודק באדום, פוג'י בכחול
!הושארו רק 2 בגרפים של פיתוח 12 דקות

-בדיקת התוצאות

:הגרף של פוג'י
מתחיל נמוך יותר – הסרט עם בסיס יותר שקוף ויש פחות אובך בפיתוח
החלק הלינארי מתחיל יותר משמאל – הרגישות גבוהה יותר
החלק הלינארי ישר יותר – תגובה יותר לנארית
הוא מסתיים נמוך יותר – הכהות המכסימלית קטנה יותר – קל יותר לסריקה ולהדפסה
למעשה – סורקים ביתיים רבים כלל לא יקבלו בסרט קודק עם פיתוח שכזה פרטים באזורים הבהירים מאוד – אלא פשוט כתם(שחור (שקוף בפוזיטיב
כלומר – בהתחשב בהדפסה ובסריקה – הפוג'י יתן תחום דינמי גדול יותר
סרט הקודק קונטרסטי יותר, ביחוד באזורים הבהירים

יש להדגיש שבכונה לקחתי פה 2 סרטים עם פיתוח חריג לצורך ההדגמה שבדרך כלל לא משוים בינהם וההשואה פה אינהמעשית בדרך כלל
אלא יש להתבסס על צורת השואה זאת לצורך השואה של סרטים זהים עם צורך צילומי זהה

-מה כן ניתן וכדאי להשוות
פיתוח עם מפתחים שונים לאותו סרט
השואת 2 סרטים עם אותו מפתח
(השואת התוצאות של פיתוחים שונים בזמן לסרט יחיד (דחיפת רגישת

-יחד עם זאת – יש השואות נוספות שצריך לתת עליהן את הדעת כשבוחרים סרט
השואת גמא בין סרטים שונים ופיתוחים שונים
השואת חדות של סרטים עם מפתחים ותנאי פיתוח שונים
השואת תגובה ספקטרלית של סרטים שונים
זמינות סרטים בשוק – ומחיר

לאתר הבית

http://creativecommons.org/licenses/by-sa/2.5/il/deed.he