הולכת עין

הולכת עין 

לפעמים עולה השאלה מה הוא הנושא בתמונה, לכאורה נראה שבתמונה הזאת הנושא הינו "אשה קוראת ספר",
למעשה לא זה הנושא ,
הנושא הינו "ספר"
ההבדל אינו כ"כ גדול, אבל הוא טמון באפקט אמנותי שקרוי "הולכת עין"
הולכת העין פה מתבצעת בשילוב של שני גורמים- גוף האשה והרקע של התמונה,
הספר והיד האוחזת בו נמצאים במרכז התמונה
כיון שהתמונה רבועית ממילא העין נוטה להתבונן קודם כל במרכז,
מספר קוים ישרים מוליכים אל הספר -
מבט העין של האשה
המשך הקוים של שתי הרגליים
והספר נימצא במרכז מעגל של גוף האשה שמתמקד בו,
תורמים למרכוז -
קוי ההמשך של הספסל
קו הכביש
וקו השמיים הבהירים שבא מלמעלה
הספר נימצא ב"נקודת המגוז" של הרחוב,
בנוסף האשה נטמעת ברקע עקב צבעי הלבוששלה שנטמעים בצמחיה
הספר בולט גם בזכות הקונטרסט שחור-לבן שלו
וגם כיון שהוא גוף עם מבנה רבועי מוגדר - ואלכסוני יחסית לקוים טכניים כגום בתים,

ההבדל שבין "אשה קוראת ספר" ל- "ספר" אינו גדול, אבל אם רוצים להבליט את הנושא  דרוש תיכנון תמונה נכון והקדשת תשומת-לב לפרטים הקטנים

תערוכת "התפשטות" עוסקת בהבטים אישיים של המונח "התפשטות",

בתערוכה משתתפים 13 אמנים שמציגים יצירות מגוונות שעוסקות בנושא - 

רפי פרץ
איציק מבורך
עדי ניסני
יעל סונינו לוי
מיכל שלי
זהר נוה
אתי מצא-יחזקאל
איריס יחזקאל
אורלי אלעד
אביביתבן-צור
אלדד פניני
משה אטס
SHBY 

התערוכה כוללת צילומים, צילומים מעובדים, ציור פיגורטיבי, ציור מופשט, ופיסול  

ההבט שלי היה הפשטת התמונה מכל מה שמיותר בה, הפשטה מתלת-מימדיות והפשטה מצללים , מה שנשאר בתמונה זה שני סממנים בלבד, - הדמות והאוירה. הדמות מיוצגת ע"י קוי המתאר, האוירה ע"י הצבע, כמו באיורים של ספרי ילדים שבו החשיבות הינה לתפיסה כללית של הנושא במבט ראשון, העלתי תמונות שבהן המסר מועבר ללא חיפוש של מעבר למה שרואים, הקוים אינם מגדירים את הדמות אלא מגדירים קוים חשובים להבנת הדמות כך שלפעמים הדמות מוגדרת ע"י קו מתאר לפעמים ע"י גבול צבע ללא קו-מתאר, ולפעמים הדימיון משלים את התמונה כמו בחוסר קוי-אופק גם בתמונות עם ים,  הצבע מגדיר את האוירה, פסטלי כמו בציורי צבעי-מים, 

התמונות נעשו בהשפעת ציורים של גוטמן שמתארים את ת"א הקטנה, חלקן מצולמות במקומות שמוזכרים בספרים שלו, חלקן מצולמות במקומות שצייר ומשקפות את הגישה שלו למקומות וחלקן נושאות את שמות הציורים שלו כמו "על החוף" , - הרבה אהבה והרבה נוסטלגיה והרבה מחאה נגד השינויים שנעשו בעיר לטובת החומרנות והראותנות, בניגוד לגוטמן שמתאר "עיר קטנה ואנשים בה מעט" הצילומים שלי מתארים "עיר גדולה ואנשים בה הרבה" , לפעמים ניכור בין האנשים, לפעמים חברותא ולפעמים תמונת נוף עירוני שכל תל-אביבי מכיר . הדמויות אינן של אנשים ידועים, והארועים אינם ארועים קשורי-זמן, התמונות מציגות את תל-אביב של עיר ללא הפסקה בהבט היומי שלה , את ההתעסקות בקטנות , הליכה לחוף הים, לשוק הפשפשים, לטיול בככר השעון ביפו, ואת הדמיויות שניפגוש שם יום יום חלקן ביזאריות למדי כמו הדייגים בחוף יפו או בעלי עגלות-סוסים זכר לתקופה אחרת ואת אוירת החגיגה היום-יומית של העיר הזאת,   

http://www.facebook.com/events/304247002995336/

צילום - לזהות את הפוטנציאל בארוע

צילום - לזהות את הפוטנציאל בארוע  

מיתוסים הם תוצאה של תהליך היסטורי , ברוב המיקרים תהליך של הרבה שנים,

לפעמים מנסים ליצור מיתוס "יש מאיין" אם כדי לשדרג ארוע ואם כדי לחפות על כשלון,

ככול שמדובר על חיפוי על כשלון,- הפכת הארוע למיתוס יכולה לגרום לשאלות להפוך ללא רלונטיות ,

במילחמה – זה המקום הטוב ליצור מיתוסים,

כשיש לנו מיתוס פתאום נעלמות שאלות של "מחיר" או "כדאיות" ,

ולפעמים יצירת המיתוס זה עיניין ש"מוכתב מלמעלה" – למישהוא שיש את הכוח והאמצעים כדי ליצור מיתוס,

את התמונה הזאת – אני מניח שכולם מכירים – צילום של ג'ו רוזנטל

Joe Rosenthal

.

Joe Rosenthal, Raising the flag on Iwo Jima (February, 1945)

למעשה – ב23 לפברואר צולמה התמונה

ביום החמישי ללחימה רצחנית שנמשכה 35 ימים,

6600 אמריקאים הרוגים, 20000 יפנים הרוגים,

התמונה הפכה במהירות ל"איקון" של המלחמה ביפנים, 

כמה "איקון" ?

הכי איקון שאפשר – היא מתנוססת על בול,

אני מניח שכל צלם היה שמח שצילום שלו יתנוסס על בול בתקופה שהמשמעות שלה היא שכול בית בארה"ב מחזיק כמה עותקים של התמונה בביתו,

כמה מהר?

שלושה חודשים אח"כ צולמה התמונה הזאת –

ומה ברקע של התמונה? – אכן – הצילום של רוזנטל

http://www.theatlantic.com/infocus/2011/10/world-war-ii-after-the-war/100180/

תמונה 42

U.S. General George S. Patton acknowledges the cheers of thousands during a parade through downtown Los Angeles, California, on June 9, 1945

לא לקח הרבה זמן לגלות את הפוטנציאל של הצילום, להפוך אותו לסמל,

מעבר לכך – אין ספק שמיקום הצילום של גנראל פטון בצילום בלוס-אנג'לס ליד התמונה של הנפת הדגל אינו מיקרי , זה תכנון טוב של הצלם כדי לקשור ארועים ולמנף צילום,  

לא שלנו חסר מיתוס של מלחמה – הצילום של דוד רובניגר למשל -

.

מה המשותף לצילומים הללו?

ארוע היסטורי משמעותי בחיי העם וצורך במיתוס לאיחוד העם,

והכי חשוב – צלם טוב שיודע לנצל את הפוטנציאל של הארוע, ולהביא תמונה שאינה "שליפה" אלה מושלמת מבחינה ויזואלית

אגב –  התמונות הינן "מבוימות" ולא ספונטניות,

איך מגיעים לאיכות צילום כזאת?

שני דברים ביחוד –

לימוד אמנות , בין אם לימוד עצמי ובין אם במקום מסודר,

הרבה אימון בצילום כדי להגיע למצב של מחשבה מהירה וביצוע מהיר שמאפשרים לממש את הפוטמציאל בסיטואציה

ככול שהלימוד יהיה קפדני יותר זה יאפשר להגיע לדיוק גבוה יותר בתוצאה ,

וככול שהאימון יהיה רב יותר זה יקצר את פער הזמן שבין גילוי הפוטנציאל בארוע – והמימוש שלו,